"נתחיל בקטן, אלף שקל בחודש, ונראה." זו הדרך הכי נפוצה להתחיל בגוגל אדס, וגם הכי נפוצה לסיים אותו אחרי חודשיים במסקנה ש"זה לא עובד אצלנו".
הבעיה היא לא הסכום. הבעיה היא שהוא נבחר בלי חישוב.
המספר שהכול מתחיל בו
לפני שאתה מדבר על תקציב, אתה צריך מספר אחד: כמה שווה לך לקוח חדש.
לא כמה עולה העסקה. כמה נשאר ממנה, וכמה עסקאות נוספות אותו לקוח יביא לאורך הקשר. מוסך שמרוויח 400 שקל מטיפול, ולקוח מרוצה חוזר פעמיים בשנה במשך ארבע שנים, מסתכל על מספר אחר לגמרי ממי שסופר את הטיפול הראשון בלבד.
בלי המספר הזה, כל דיון על תקציב הוא ניחוש.
החישוב
נניח מספרה שהרווח שלה מלקוח חדש בשנה הראשונה הוא 600 שקל, והיא מוכנה להוציא שליש מזה על רכישת הלקוח. כלומר עד 200 שקל ללקוח משלם.
עכשיו שתי שאלות:
כמה מהפונים הופכים ללקוחות? במספרה, מי שהתקשר לקבוע תור בדרך כלל מגיע. נניח מחצית. אז לקוח משלם אחד שווה שתי פניות, ומחיר הפנייה שאפשר לשלם הוא 100 שקל.
כמה מהקליקים הופכים לפניות? דף נחיתה סביר בשירות מקומי מביא בדרך כלל בין 3% ל-10%. ניקח 5%. כלומר פנייה אחת דורשת בערך 20 קליקים.
אם מחיר הקליק בתחום הוא 6 שקלים, פנייה עולה 120 שקל. זה מעל ה-100 שקבענו, וזה סימן שצריך לשפר את הדף או לצמצם את מילות המפתח לפני שמעלים תקציב.
שים לב שכל המספרים כאן הם דוגמה. את שלך צריך למדוד, לא לנחש.
למה תקציב קטן מדי לא רק מביא פחות, אלא מייצר נתונים חסרי ערך
זה החלק שהכי חשוב להבין. גוגל אדס הוא מערכת שלומדת. היא צריכה מסה של נתונים כדי להתחיל לזהות מי מהמחפשים דומה למי שכבר המיר אצלך.
אם התקציב שלך מייצר חמש פניות בחודש, אין מספיק אותות. גם אתה לא יכול להסיק מהן כלום, כי ההבדל בין ארבע פניות לשש הוא רעש ולא מגמה.
הכלל המעשי: תקציב חודשי שמייצר פחות מ-15 עד 20 פניות בחודש הוא תקציב שקשה מאוד ללמוד ממנו. אם הפנייה עולה 100 שקל, זה אומר רצפה מעשית של 1,500 עד 2,000 שקל בחודש. לא כי זה מספר יפה, אלא כי מתחתיו אתה משלם על ניסוי שלא יגיע למסקנה.
אם המספר הזה גבוה מדי עבורך, זו תשובה לגיטימית לגמרי. היא רק אומרת שגוגל אדס הוא כנראה לא הערוץ הראשון שלך.
כמה זמן לחכות לפני מסקנות
שבועיים ראשונים: אין מסקנות. המערכת עדיין בלמידה ומחירי הקליק לא יציבים.
חודש: מסקנות טכניות. אילו מילות מפתח מבזבזות, אילו שעות עובדות, איפה הדף מאבד אנשים. זה הזמן לחתוך ולתקן.
שלושה חודשים: מסקנה עסקית. עכשיו יש מספיק נתונים כדי לומר אם הערוץ מחזיר.
מי שמכבה קמפיין אחרי שבועיים לא בדק אם הוא עובד. הוא רק שילם על הלמידה ואז זרק אותה.
ארבעה מקומות שבהם תקציב נשרף בלי סיבה
התאמות רחבות בלי מילות שלילה. אם אתה מוכר ריהוט משרדי, גוגל בשמחה יראה אותך למי שחיפש ריהוט משרדי יד שנייה או "איך לבנות שולחן". רשימת מילות שלילה היא הדבר הראשון שבודקים בכל חשבון.
שליחת כל התנועה לעמוד הבית. מי שחיפש "צלם אירועים" צריך לנחות על עמוד על צילום אירועים, לא על עמוד הבית של הסטודיו. כל קליק שנחת במקום הלא נכון שולם עליו במלואו.
קמפיין שרץ מסביב לשעון כשאתה עונה תשע עד חמש. בשירותים שבהם הפנייה היא טלפון, זה כסף שנזרק.
אין מדידה תקינה. אם המערכת לא יודעת אילו קליקים הפכו לפניות, היא מייעלת לקליקים. תקבל בדיוק את זה: הרבה קליקים זולים שלא שווים כלום.
מתי לא להתחיל בכלל
יש מצבים שבהם התשובה הנכונה היא לחכות:
- אין דף נחיתה ראוי. לשלוח תנועה משולמת לאתר שלא בנוי להמיר זה לשלם על מים שנשפכים.
- אין מדידה. בלי לדעת מה עובד, אתה משלם על עבודה בעיוורון.
- הרווח מלקוח נמוך מדי. בתחומים מסוימים מחיר הקליק פשוט לא מאפשר החזר. עדיף לדעת את זה לפני.
- אין מי שיענה. פנייה שמחכה יומיים מתקררת. אם אין תהליך שמטפל בליד באותו יום, הבעיה שלך אינה תנועה.
ומה עם הקצה השני
תקציב גדול לא מתקן קמפיין רע. הוא רק מגדיל את הבזבוז מהר יותר. הסדר הנכון הוא לתקן את הדף, לחדד את המילים, לוודא מדידה, ורק אז להעלות תקציב על מה שכבר הוכח שמחזיר.
